אם הייתם פוגשים אותי לפני עשר שנים ואומרים לי שביום מן הימים אקים את הפלטפורמה המרכזית בישראל לריטריטים, סדנאות ויוגה, הייתי כנראה צוחק. או פותח אקסל כדי להוכיח לכם סטטיסטית למה זה לא יקרה.
אני מגיע מהעולם של הברזלים, של הקוד, של הנדסת מכונות. עולם בינארי של אפס ואחד. עולם שבו לכל בעיה יש פתרון לוגי, לכל שאלה יש נוסחה, ולכל באג יש שורת קוד שמתקנת אותו. אבל החיים, כמו שגיליתי (וכמו שכולנו מגלים בשלב כזה או אחר), הם לא קוד מחשב. אי אפשר לעשות להם Debugging פשוט, והם נוטים לקרוס דווקא כשאין לנו גיבוי.
במאמר הזה אני רוצה לשתף אתכם בזווית האישית שלי. למה דווקא אדם שחושב במונחים של "יעילות" ו"אוטומציה", החליט להקדיש את הזמן שלו לעולם ה-Wellness, הריפוי והרוח.
הבאג במערכת: כשהרעש משתלט
אנחנו חיים במדינה שהיא סיר לחץ. כולנו מרגישים את זה. הסטרס הוא לא "פיצ'ר" במערכת ההפעלה הישראלית, הוא הליבה שלה. בתור מי שמגיע מרקע הנדסי ויזמי, הרגשתי את זה בעוצמה. המירוץ אחרי ההישג הבא, האחריות, ה"לא-להפסיק-אף-פעם". הגוף אותת, הנפש ביקשה שקט, אבל הראש המשיך לרוץ על אוטומט.
כשהחלטתי שאני צריך לעצור – פשוט לעצור – וחיפשתי מקום לברוח אליו ליומיים של שקט, נתקלתי בבעיה חדשה. חיפשתי "ריטריט בישראל" וקיבלתי כאוס. עשרות דפי נחיתה מעוצבים למחצה, תאריכים לא מעודכנים, מחירים מוסתרים ("פרטים בפרטי"), והבטחות מעורפלות ל"חוויה שתשנה את חייך".
הפרדוקס היה ברור: החיפוש אחרי השקט הפך להיות הדבר הכי רועש ומלחיץ שיש. איך יכול להיות שבשנת 2025, כדי למצוא מקום להירגע בו, אני צריך לעבוד כל כך קשה?
הנדסת הריפוי: לעשות סדר בכאוס
כאן נכנס המהנדס שבי לתמונה. הבנתי שיש כאן כשל שוק. עולם הריטריטים בישראל הוא עולם מופלא. יש לנו מנחים גאונים, מתחמים עוצרי נשימה במדבר ובגליל, ומטפלים שיודעים לחולל פלאים. אבל הם אנשי רוח, לא אנשי טכנולוגיה. הם יודעים לרפא, אבל לא תמיד יודעים להנגיש את המידע בצורה שבן אדם רציונלי, עסוק וסקפטי (כמוני) צריך.
הקמתי את "דרך הריפוי" (My Healing Way) מתוך צורך אישי לגישור. המטרה לא הייתה להפוך ל"גורו" רוחני, אלא להיות הארכיטקט שבונה את הגשר. רציתי להשתמש בכלים שאני מכיר – אוטומציה, מסדי נתונים, חווית משתמש (UX) חכמה – כדי לקחת את כל הטוב הזה ולארוז אותו בצורה נגישה.
3 עקרונות שלקחתי מעולם ההנדסה לעולם הרוח:
דיוק (Precision): ריטריט לא צריך להיות "חתול בשק". כמו שאני לא קונה רכיב למכונה בלי מפרט טכני, אתם לא צריכים לצאת לסופ"ש בלי לדעת בדיוק מה הלו"ז, מי המנחה, ומה אוכלים. שקיפות היא הבסיס לאמון.
התאמה אישית (Customization): אין "פתרון מדף" לנפש. מה שמרגיע את האחד (שתיקה במדבר) יכול לשגע את האחר. לכן פיתחתי את "סוכן הריטריטים" – אלגוריתם פשוט שעוזר לכם למצוא את מה שמתאים לכם, ולא מה שמתאים למשווק.
יעילות (Efficiency): הזמן שלכם יקר. אם אתם צריכים שקט, אתם צריכים אותו עכשיו. האתר נבנה כדי לקצר את הדרך מהחלטה ("אני חייב חופש") לביצוע ("נרשמתי"), במינימום חיכוך.
גם אנשים רציונליים צריכים לנשום
אני פוגש המון אנשי עסקים, הייטקיסטים ואנשי צבא שאומרים לי: "שי, עזוב אותי משאנטי-באנטי, זה לא בשבילי". אני מחייך, כי הייתי בדיוק שם. התפיסה שריטריט הוא רק לאנשים שלובשים לבן ומתחבקים עם עצים היא שגויה.
היום, יותר מתמיד, ריטריטים הם כלי תחזוקה בסיסי למוח. בדיוק כמו שאתם לוקחים את הרכב לטיפול 10,000, או עושים Restart לשרת שנתקע. סדנת נשימות היא לא "מיסטיקה", היא פיזיולוגיה נטו – ויסות מערכת העצבים האוטונומית. אמבט קרח הוא לא "טרנד", הוא כלי לבניית חוסן מנטלי. התנתקות ממסכים היא לא "בריחה", היא הגיינה דיגיטלית הכרחית.
החזון: טכנולוגיה בשירות האדם (באמת)
אנחנו רגילים שהטכנולוגיה משעבדת אותנו. הנוטיפיקציות, המיילים, הגלילה האינסופית. ב"דרך הריפוי", אני מנסה לעשות את ההיפך: להשתמש בטכנולוגיה כדי לשחרר אתכם ממנה. האוטומציות שבניתי מאחורי הקלעים עובדות קשה כדי שאתם תוכלו למצוא את הריטריט שלכם בקליק אחד – ולהניח את הטלפון בצד ל-48 שעות.
זה אולי נשמע מוזר שמהנדס מדבר על "ריפוי", אבל בעיניי זה החיבור הכי טבעי שיש. הנדסה היא היכולת ליצור סדר בתוך כאוס. וזה בדיוק מה שריטריט טוב עושה לנפש.
אז אם אתם מרגישים שהמערכת שלכם בעומס יתר, שהמעבד מתחמם ושאתם צריכים את ה-Restart הזה – אתם במקום הנכון. בניתי את המקום הזה בשבילי, אבל הוא פתוח עכשיו עבור כולכם.
שלכם, שי יזם, מהנדס, ומישהו שפשוט חיפש קצת שקט.
